פסק-דין בתיק ו"ע 6795-07-09

1.         העוררים הגישו ערר כנגד דרישות תשלום שנשלחו להם על ידי המשיבה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב - 1962 (להלן- "חוק הביוב"). דרישות התשלום היו בגין חיוב נכסים שונים בבעלותם של העוררים, המצויים במתחם חוף שמן שבחיפה, והידועים כחלקות 38, 42 ו-44 בגוש 10898.

2.         כתב הערר התגדר בטענה אחת, ואחת בלבד. סעיף 27 לחוק הביוב מורה כי "בנכס שכבר שולמו עליו דמי השתתפות בהתקנת ביוב לא יחויב עוד בעל הנכס בהיטל לגבי השלב שעליו שולמו, בין שהביוב נרכש על ידי הרשות המקומית ובין שהותקן על ידיה שנית".

נטען כי הביבים המשרתים את הנכסים הונחו לפני שנים רבות וכי המשיבה (להלן, גם "העירייה") גבתה בגינם היטל כדין, באופן שדרישות התשלום הן בבחינת דרישות לתשלום-כפל ו/או לגביית-יתר.

המשיבה התגוננה בפני כתב הערר. היא ציינה כי היא התקינה, במהלך השנים האחרונות, את כל שלבי הביוב המשרתים את הנכס וכי הטענה אודות תשלומי העבר היא טענה סתמית שלא נתמכה בכל ראיה.

3.         בישיבת קדם משפט הגיש ב"כ העוררים לידינו מכתב שנשלח לעורר 2 ביום 10.2.10 על ידי גב' קניזו לילי (להלן- "קניזו"), מנהלת מחלקת התקבולים במינהל הכספים, אגף החשבות, של העירייה. מפאת חשיבותו הוא יצוטט במלואו ועולה הימנו כי "בבדיקה נוספת שבוצעה על ידי אגף המים והביוב עולה, שהנכס הנדון חויב בעבר בהיטלי ביוב מחובר למערכת הביוב, על כן- אין מקום לחייבו בשנית. אי לכך ראו נא הודעותינו הקודמות מבוטלות" (ההדגשות במקור- הוועדה).  באותו מעמד מסר ב"כ המשיבה כי "אני מודע למכתב זה ויסודו בטעות". בגדר החלטתנו ציינו כי "רשמנו את טיעוני ב"כ הצדדים לעניינו של המכתב מיום 10.2.10 של מנהלת מחלקת התקבולים ובדעתנו, בבוא השעה, להכריע אף במחלוקת בין בעלי הדין האם המסמך האמור מחייב את המשיבה או שמא יסודו בטעות" (סעיף 1).

            הורינו, איפוא, על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם העוררים הוגש תצהירו של מר טולצ'ינסקי ישי, בנו של העורר 1. מטעם המשיבה הוגש תצהירו של מר יצחק שומר (להלן- "שומר"), מי ששימש בעבר כמנהל מחלקת התכנון ושירותים הנדסיים באגף המים, הביוב והניקוז בעירייה ועתה הוא משמש, בין היתר, כיועץ מהנדס העיר לענייני תשתיות. וכן הוגש תצהירו של עו"ד ארז מילנר (להלן -"עו"ד מילנר"), מי ששימש בתקופה הרלוונטית כעורך דין בשירות המשפטי של העירייה.

            לאחר שכל אלו הונחו בפנינו הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

4.         הבהרנו עד הנה כי שתי פלוגתאות ניצבות לפתחנו: האחת, זו שנימנתה בכתב הערר לעניין תשלום-כפל לנוכח תשלום היטל ביוב במועד שקדם לדרישת התשלום. השנייה, בעקבות ישיבת קדם המשפט, לעניין תוקפו של המכתב מיום 10.2.10 הנ"ל (להלן- "מכתב הביטול"). כמבואר להלן נקדים להידרש לעניין תוקפו של מכתב הביטול ונידרש לסוגיה הראשונה, בשולי הכרעתנו, ורק כתנא דמסייע להנמקתנו בסוגיה השנייה.

            אנו מציינים זאת לנוכח העובדה שב"כ העוררים, בסיכום טענותיו, ראה להרחיב חזית באורח בוטה וחרג משתי הפלוגתאות האמורות, שרק הן נימנו בכתבי הטענות ובתצהירי העדויות. למרבה הפלא, אף העירייה נגררה להרחבת חזית זו כאשר ראתה להידרש לטענות נוספות אלו לגופן, מבלי שהיא טוענת להרחבת חזית. אין בדעתנו לילך בעקבות ב"כ הצדדים ולא נידרש למכלול טענות נוספות אלו. נספק עצמנו בקביעה כי לו היינו נדרשים לטענות האמורות, היינו מוצאים בכולן שידה של העירייה על העליונה.

5.         נידרש, איפוא, למכתב הביטול ולטענת העירייה כי יסודו בטעות וכי לנוכח טעות זו רשאית העירייה לחזור בה מן האמור במכתב הביטול, ולתקן את טעותה האמורה.

            ליכולתה של הרשות המקומית לתקן טעויות נטענות שלה ניתנה הדעת בפסק דינה המנחה של כב' השופטת ארבל בעע"ם 1164/04 עיריית הרצליה נ' דניאל יצחקי (במאגרי "נבו").

             השופטת ארבל, בפרשה ההיא, הורתה אותנו דרך עיקרון, כי "העמדה לפיה מוסמכת הרשות לתקן טעות מינהלית נתמכת בשיקולים שונים. כך, תיקון טעות מינהלית עשוי למנוע הפלייתו של אזרח שיצא נשכר מטעות כזו או אחרת של הרשות המינהלית, לעומת אזרחים שלא זכו 'ליהנות' מהשגגה שנפלה בידה. הצורך בתיקון הטעות המינהלית נתמך על ידי האינטרס הציבורי שעניינו צדק חלוקתי והחשיבות הטמונה בהקפדה על ניצול כספי הציבור בדרך היעילה ביותר". כך, ככל שעסקינן באינטרס של המועצה. ככל שעסקינן באינטרס של האזרח הרי "מן הצד השני, שיקולים רבים תומכים בעמדה העקרונית לפיה יש לצמצם את אפשרותה של הרשות לתקן טעויות כאמור. בין היתר, ניתן למנות את החשיבות הטמונה ביציבות הדין, ובמיוחד בכל הנוגע להחלטות מינהליות הנוגעות לתחום המיסוי על גווניו השונים, בו חשיבות רבה לעיקרון הוודאות המשפטית. ההחלטה המינהלית מהווה סוף פסוק להתדיינות בין הרשות לפרט ובכך בא לידי ביטוי אחד מעקרונות היסוד בשיטתנו שעניינו סופיות הדיון... כן סביר להניח שנקיטת מדיניות משפטית זו, המצמצמת את האפשרות לפעול לתיקון טעויות מינהליות, מקימה תמריץ לרשויות השלטון לשאוף לניהול יעיל יותר של מנגנוני האכיפה העומדים לרשותן ולבדיקה קפדנית יותר שלהן את עצמן. שיקול נוסף שיש לתת עליו את הדעת נוגע למקרים בהם עשוי האזרח לשנות את מצבו כתוצאה מהסתמכותו על החלטה מינהלית שהתבררה בדיעבד כשגויה" (סעיף 8).

6.         משעה שבאה השופטת ארבל להתחקות מה היא נקודת האיזון הרצויה בין השיקולים השונים היא מאמצת את דבריו של י. זמיר, בספרו הסמכות המינהלית - כרך ב', שציין כי:

"טעות של הרשות המינהלית יכולה להיות עילה טובה לשינוי או ביטול החלטה קודמת. כך לגבי טעות עובדתית, כך לגבי טעות משפטית, וכך גם לגבי טעות בשיקול הדעת. לעניין זה עשוי להיות הבדל בין טעות שנגרמה באשמת הרשות המינהלית לבין טעות שנגרמה באשמת האזרח. אמנם גם בטעות שנגרמה באשמת הרשות המינהלית ניתן לתקן את הטעות או לבטל את ההחלטה, אולם זאת רק בנסיבות מיוחדות או אם קיים אינטרס ציבורי מיוחד בתיקון הטעות, כגון, שכתוצאה מן הטעות עלול להיגרם לציבור נזק חמור. ההסבר לכך כפול. ראשית, האזרח רשאי להניח כי הרשות ערכה את הבדיקות הנדרשות, ואינו צריך לחשוש שהכל ייפתח מחדש בשל טעות גרידא. שנית, הרשות המינהלית צריכה לקבוע לעצמה סדרי עבודה נאותים, המבטיחים שהבדיקות הנדרשות יערכו לפני מתן ההחלטה ולא לאחר מכן. שונה המצב כאשר החלטת הרשות נפגמה באופן מהותי מחמת הטעיה או מרמה על ידי האזרח" (שם, בעמ'  1005-1004).

7.         עד אשר עלינו ליישם את הלכתה של השופטת ארבל שומה עלינו להידרש לתשתית העובדתית שבפנינו. דומה שהעירייה כלל אינה מרימה את הנטל העובדתי להוכיח, להנחת דעתנו, כי אכן נפלה טעות בפועלה.

            מכתב הביטול, כאמור, לא נכתב על ידי פקיד זוטר אלא על ידי מנהלת מחלקת התקבולים, היא קניזו. ממכתב הביטול עולה כי הוא נעשה לאחר "בדיקה נוספת". נרשם שם, מקרא מפורש, שזו העלתה ש "הנכס הנדון חויב בעבר בהיטלי ביוב". בהמשך נרשם, אף בהדגשה, כי לנוכח הממצא האמור, "אין מקום לחייבו בשנית". ועל כל אלו חתמה קניזו וציינה כי יש לראות את דרישות התשלום כ "מבוטלות".

אם חרף הנתונים המפורשים האמורים סבורה העירייה כי מכתב הביטול יסודו בטעות, מחויבת הייתה קניזו למסור תצהירה ולהביא את דברה. אכן, בתצהיר זה היא אמורה הייתה לשכנע הכיצד נפלה טעות בפועלה, שמא בדקה נכס אחר ובטעות ציינה נכס זה? שמא הוטעתה על ידי מי מהעוררים ורק כתוצאה מכך מסרה את אשר מסרה, שאז מצפים היינו שתמסור פרטים מפורטים בעניין זה? ולא נגענו אלא בקצה הקרחון. קניזו לא מסרה תצהירה בנסיבות הזועקות לכך שיש להחיל את החזקה הידועה שאילו נתבקשה למסור עדותה ותצהירה, לא הייתה חוזרת בה ממכתב הביטול. הימנעות העירייה מלהביא תצהירה של קניזו, אף מבלי לנסות לספק בדל-הסבר להתנהלות משונה זו, מדברת בעד עצמה, ובעוצמה רבה.

8.         לא יעלה על הדעת, לנוכח נסיבות חד-משמעיות אלו, כי סתם כך, וללא אומר ודברים, תמסור העירייה גרסה סתמית אודות טעות עובדתית, ולא תביא את הראיה העיקרית, אם לא הבלעדית, המצביעה על רכיבי הטעות. אין צריך לומר כי אילו היה מונח לפנינו תצהיר זה של קניזו, עדיין לא הייתה העירייה מגיעה אל המבוקש. שומה היה עלינו אז, אך רק אז, לבחון האם לנוכח אמות המידה שהוצבו ב פרשת עיריית הרצליה הנ"ל, מוצדק להתיר לעירייה לתקן את הטעות האמורה. דומה שהעירייה כמעט לא החלה במלאכה.

נקטנו לשון "כמעט". שהרי עו"ד מילנר, בתצהירו, מציין, בין השאר, כי במסגרת תפקידו הוא עסק, בין היתר, "ביצירה וגביית חיובים מנכסים שונים במתחם שמן" (סעיף 2) וכי בתקופה הרלוונטית "ההודעה הנ"ל נשלחה בטעות, בזמן שהייתי סמוך על מיטת אשתי שנפלה למשכב ואושפזה לתקופה ארוכה בבית חולים" (סעיף 4) .